נוב' 19 2008
משימה מס’ 3 – מה אני לוקח מעוזי
שמענו המון – גם על למידה וגם על טכנולוגיה. לא רק הקשבנו – גם התווכחנו לא מעט. ועכשיו השאלה: מה כל אחד מאיתנו לוקח מהסידרת הפגישות הזאת. כיצד הדברים ששמענו/למדנו משפיעים על החשביה, גם על המעשה, החינוכי שלי?
10 תגובות לפוסט “משימה מס’ 3 – מה אני לוקח מעוזי”
סליחה אם אהיה חריף.
יש תסמונת של ילדים הנקראת "לא שם". הכוונה כשאתה שואל אותם איך מגיעים ל(דוגמא) קופת החולים, והילד עונה – "תסע ישר ישר, הגעת לסופר מרקט – לא שם".
אני לוקח מסדרת ההרצאות – "לא שם".
אני למדתי מהן שבבואי להציג / להרצות / ללמד – אשתדל לא לעשות זאת כפי שעשו לנו.
לדבר על הוראה מתקדמת ולמידה מתקדמת מתקדמות תוך שימוש בטכניקה "פרונטאלית", מאכילה בכפית, לא משתפת, לא מאתגרת חשיבה ולא מכלילה את הלומדים בדיון ובגיבוש החשיבה על הנושא – זה לא !!!
ובנימה חיובית יותר מאחר ואינני חולק על רבות מהטענות של עוזי ועל המגמה העומדת מאחורי השקפתו בדבר למידה בעידן שלנו- העסיקה את מחשבתי כל הזמן השאלה – האם ניתן ללמד אותם תכנים החשובים בעיני בדרך קונסטרוקטיביסטית וקונקטיבית.
אני מאמין שכן, הדבר דורש מצד המלמד השקעה גדלה יותר מאשר הכנת מצגת PP ובוודאי דורשת יותר זמן למידה של הלומדים.
בפרוייקט המתוכנן שלי אני אשתדל להטמיע מסקנות אלו בתהליך ההפקה / ההצגה והלמידה.
שלום לכולם
עוזי בסך הכל היה מעניין, אולי לא בגלל הרבה רעיונות חדשים ששמעתי בהרצאות הראשונות, אלא בסוג של הטפה שאומר לנו שצריך לשנות את הראש. לשנות חשיבה וראש זה לא כל כך פשוט, זה תהליך ארוך, שמשתנה עם החשיבה, איך אני מתאים את הקורסים שלי לעולם הדיגיטלי.
כולנו גדלנו בסביבה הוראה פרונטאלית וקשה לנו לשנות דפוסי חשיבה בהוראה. אבל לאט לאט זה מתקדם. אני באופן אישי מרגיש שאני משתמש בהרבה יותר כלים ברשת גם בשיעורים פרונטאליים.
מעוזי למדתי, או חזרתי ולמדתי שצריך ולגרום לתלמידים לפעול, דבר שאני מתקשה לעשותו בכיתה. אני יודע ללמד (אולי)
אני יודע אולי גם לעניין, אבל ממש להפעיל תלמידים, זה ממש קטע קשה.
לתת מטלות רבות אני מפחד – הן בגלל תגובת התלמידים
והן בגלל העומס הרב של הבדיקה.
קשה לי לחשוב על דברים שיאתגרו את הלומדים בתחום הספרות שאני מלמד, אבל אנסה עכשיו לחשוב בכיוון זה.
עוזי אמר לתת מטלות חכמות שאי אפשר לסיים אותן בהעתק-הדבק. אפשר לחשוב על זה. אנחנו עברנו למבחנים בהם התלמידים צריכים לשפוך חומר נלמד. מבחנים במקום עבודות הם צורך במלחמה במכת העתקות.
עדיין קשה לי כל החשיבה – על יחידות לימוד קצרות – ולא לימוד מעמיק וענייני.
כל הלימוד האקלקטי – חצי מקור מפה ודף אחד מפה קשה לי.
בסוף התלמידים יודעים מעט מאוד.
הייתי מעדיף לימוד שיטתי של ספרים שלמים ככל האפשר, כך לדוגמא לומדים ספר בראשית – אז לומדים את כל הספר ומתייחסים לספר כמכלול ולא רק סיפור מפה וסיפור משם.
המסר המרכזי מההרצאה – הוא ההכרה, שכולנו כבר ידענו אותה, שאנו נמצאים במהפכת תקשוב וזה מכריח אותנו לחשוב – איך משתמשים בכל העולם הזה לקדם את החינוך והטוב… וזו משימה קשה.
לכולם שלום,
הסכמתי עם הטענה שיש לעורר הנעה המבוססת על סקרנות, עניין ורלבנטיות, וכי לשם כך יש צורך בחשיבה יצירתית ובנכונות לשבור מוסכמות (וכללים).
אני מפקפקת בערך הפדגוגי של "עצמי-למידה" או ביכולתו של המחשב לזהות את דרך הלמידה המתאימה ביותר לתלמיד (האם יש כזו? האם אין זה חלק מתהליך הלמידה עצמו?)
שלכם, אביבה.
חבל מאוד שעוזי העביר את כל ההרצאות שלו בדרך פרונטאלית.
בנקודה זו אני מסכימה עם משה.
אני חושבת ששלמד "מודלים של למידה בסביבה מתוקשבת" חבל ללמד פרונטאלית.
אפשר היה לתת לנו להתנסות, ואולי הבעיה היא שהיינו קבוצה גדולה וכל כך הטרוגנית.
אני חושבת שלו היינו קבוצה קטנה אפשר היה היום למשל להיכנס – לעצם למידה, ויש עצמי למידה ברשת- לבדוק ואחר כך להשמיך וללמוד קצת תיאוריה.
אבל זה לא רק זה, לצערי, כל סדרת ההרצאות לא חידשה לי הרבה. מה עוד שקשה היה לעקוב אחר ההרצאות בגלל ריבוי השאלות והגלישות של עוזי לכיוונים שונים.
קשה לי גם שכל סדרת ההרצאות הייתה מנותקת מכל הסביבה המתוקשבת.
מבחינת המעשה החינוכי שלי – אני מלמדת את הקורס תקשוב בחינוך – ואין שיעור בכיתה שאני לא עובדת עם הסטודנטיות שלי באינטרנט, והשיעורים בלמידה מרחוק – הם בוודאי ברשת
אני מצרפת משפט שמצאתי באתר של זיוה אבידן העוסקת בעיצוב סביבה לימודית
"מלמדים את ילדיי היום בכלים של האתמול על מנת היותם אזרחי העתיד "
לקוח מ- http://www.kav-lahinuch.co.il/?CategoryID=281&ArticleID=3482&Page=1
נירה
שלום
היה חביב , אירגן יפה את החומר נראה לי שהוא חוזר כבר הרבה זמן על אותה מתכונת והיה לו קשה לצאת מהקו שלו כאשר העירו לו הערות
עוזי היה מאוד מעניין. היגשתי יוזמה במכללה שלי בה אני אתעד את תהליך הלמידה של כמה תלמידים שילמדו גיאומטריה על ידי שימוש בתוכנות ולמידה מקוונת. אם היוזמה תאושר אני אתייחס לנקודות שעוזי העלה ואבדוק מה ואיך אפשר ליישם בתחומים מבוססי מתמטיקה.
כתגובה לשאלה שלי ושל ג’יי — ההרצאות של עוזי ישמשו לי כרקע נוסף לדברים שאני קוראת באופו שוטף וכנקודת התייחסות אליהם. לדוגמה, למאמר ששמרתי לא מזמן, יש הדים של דברי עוזי:
Bull, G., Thompson, A., Searson, M., Garofalo, J., Park, J., Young, C., & Lee, J (2008). Connecting informal and formal learning: Experiences in the age of participatory media. Contemporary Issues in Technology and Teacher Education, 8(2), 100-107.
http://www.citejournal.org/vol8/iss2/editorial/article1.cfm
מאמר זה מבדיל בינינו – שנולדנו לתוך עולם של לימודים פורמאליים, ובין תלמידינו – שנולדו בתוך מדיות חברתיות. מקום המפגש יהיה בשטח של לימודים בלתי פורמאליים. איזור המפגש אינו שטח של "חינוף אפור", אלא סביבה לימודית בה אנחנו מנצלים את הידע של תלמידינו במדיות החברתיות (בלוגים, וויקי, You Tube, ועוד חדשים שיצטרפו לרשימה) כדי לעצב הזדמנויות ללמידה. ראו Figure 1 מתוך המאמר.
למעשה, עליינו לנצל ואת העובדה שאלה החיים שלהם — כמעט באופן מילולי, במובן שהם חיים את החיים הוירטואליים כפי שאנחנו, הדור המבוגר יותר, חיים חיים שמבוססים בעיקר על מפגש פנים אל פנים.
אני מעתיקה פה את הפסקה האחרונה של המאמר, שמסכמת את הרעיון המרכזי:
The informal learning that occurs in the context of participatory media offers significant
opportunities for increased student engagement in formal learning settings. The
experience with communication technologies that teenagers today possess must be
tapped by educators and connected to pedagogy and content, however, in order to
address learning objectives in schools. Teacher education faculty members are
experienced in this arena. We are currently at a moment in time in which the current and
next generation of educators each can make a genuine contribution by working together.
אני גם חושבת שברעיונות האלה יש מסר בקשר ליחסי לומד-מלמד, ולתפקיד של כל אחד מהם. הגבולות בין מורה לתלמיד נעשים מטושטשים, דבר שמשתקף בעובדה שאני מנסה לענות על משימה שחיברתי יחד עם עמיתי ל"הוראה". הדיאלוג הוא בין כולנו ואינו מונולוג חד-צדדי. פתאם חשבתי גם על זה וחזרתי לערוך את התגובה ולהוסיף אליה. האם זה אומר שאתם — ה"לומדים" במובן הפורמאלי — יחברו משימות עבורי ועמיתי להוראה? אולי… ומה המשמעות של זה כשכל אחד מאתנו חוזר למסגרת הפורמאלית של המקום בו אנחנו מלמדים? האם ניתן להעביר קצת מטישטוש הגבולות גם לשם?
אני גדלתי בסביבה הלומדת מדוגמאות.
תורה שבעל פה כולה אינה מנסחת עקרונות אלא מציגה דוגמאות ומנתחת אותן, ומצמיחה מתוך הדוגמא את העקרונות.
אני מצפה לראות דוגמאות "חיות" של למידה שכזו – "informal learning that occurs in the context of participatory media".
אשמח לקבל הפניות וקישורים וכן גם במסגרת המפגשים שלנו לראות הצגות של אנשים "העושים זאת" במערכת החינוך מעבר לפינה.
משה
אני רוצה להתייחס אל הרצאותיו של עוזי. אין ספק שעוזי מרצה באופן חינני מאד ודבריו – למרות הביקורת החריפה של משה חסיד – בכל זאת מעוררים מחשבות. חשוב גם לדעת שעוזי היה גורם פעיל מאד בתוכניות משרד החינוך, כמו למשל בעיצוב תוכנית התקשוב 2, ובהמרת תוכנית התיקשוב לתוכנית המידענות של המשרד, לרבות הגדרת הסטנדרטים שמשרד החינוך משתמש בהם ביחס ללימודי המידענות.
לצערי הרב עוזי פשוט קצת התעלם מהיסטוריה ארוכה של הניסיונות להכניס את הטכנולוגיה הדיגיטלית אל מערכות החינוך, לרבות תוצאותיהם בשטח. הניסיונות הראשונים היו בארה"ב בשנות ה-60 והם נעשו על-ידי תלמידיו של סקינר, ובראשם פטריק סופיס. הגרסה העברית של הניסיון הזה הגיעה אל בתי הספר שלנו בתמיכה נלהבת של משרד החינוך בשנות ה-80. קראו למערכת הזו בשם "תוא"ם" כקיצור של "תירגול ואימון". כאשר מתעלמים מעבר עשיר של ניסיונות דומים שחוזרים על עצמם, נמנעים מהצורך להסביר את הקושי המהותי בהכנסת טכנולוגיה מסוג שכזה לסביבות הלמידה, או שחוזרים על ההאשמה הקלאסית: "המורים חוששים משינוי ובכלל מערכת החינוך לא השתנתה מאז עידן התעשייה". אתם בוודאי קראתם את המשל, על מה היה קורה לסבא שלנו לו היה נכנס לבית הספר בימינו. כאילו דבר לא השתנה, בכיתות, בתוכניות הלימודים, בדרכי ההוראה ובגישות הפדגוגיות.
קראתי בעיון את התגובות על הרצאותיו של דר’ עוזי מלמד. אני נהניתי מאד מהרצאותיו של עוזי. מעבר ליכולת שלו להעביר את החומר באופן חינני, מקצועי, מרתק ומתובל בדוגמאות וסיפורים (לא יושב ב"מגדל השן" אלא חי את השטח), הוא העביר מסרים חשובים לנו. אנחנו, ששותפים לעיצוב דור העתיד של המחנכים והמורים. אל המסר העיקרי שלקחתי מעוזי אתייחס בהמשך. אני לא מכירה היטב את התחום שהוא דיבר עליו, כמובן שלא את ההסטוריה וההתפתחות בתוך המערכת החינוך. לא שינו לי במיוחד אי דיוקים-כיוון שהתמקדתי במסר המרכזי שלו ולא חיפשתי בקטנות.לא הפריע לי כלל שההרצאות היו בעיקרן פרונטליות ולוו בשאלות והערות רבות, להיפך-אני חושבת שהמסר הוא הקובע ולא הפירוטכניקה. כמו כן, אדם שהלחין את "בדד" הגאוני חייב להיות אדם יצירתי. לכן, אופן העברת השיעור הותאמה להטרוגניות של הקבוצה ולאופי השיעורים של הבקרים. אני בטוחה כי הוא בעל יכולות, כישורים וכושר יצירתי רבים.
אז מה אני לוקחת מעוזי? נדמה לי, שבהרצאה הראשונה שלו הוא סיפר סיפור על רכבת דוהרת. מוסר ההשכל של הסיפור היה: האם אנחנו עומדים על פסי הרכבת ומנסים לעצור אותה, או שקופצים על אחד הקרונות. מעוזי למדתי, שכדאי לקפוץ על אחד הקרונות ויותר מכך, רצוי להתאמץ ולהתקדם לעבר הקטר ולהיות שותפים בהובלת השינוי. כך, נוכל להשפיע על עניין הגבולות בין מורה לתלמיד, על תכנים ואופן של העברת חומרים וכדומה. ניתן כך גם לצמצם גורמים מתערבים שלא רצויים לנו.
ניכר, כי הנושר בוער בדמו וכי הוא מחוייב לו. אותי הוא הצליח לגייס לשורותיו. אני מקווה כי אצליח ליישם את לפחות חלק משאיפותי לגבי שילוב התקשוב בתכנית שאני מרכזת ועוזי, בהרצאותיו, נתן לי רוח גבית לכך.