נוב' 15 2008
סיכום המפגש השני – 12.11.08
זהו ניסיון צנוע לקחת מג’יי את שרביט "סיכום המפגש השבועי" לשבוע זה. אני עדיין מקווה שאוכל להעביר למישהו אחר בשבוע הבא, כמו במשחק ילדים בו המטרה היא לשחק אך להמשיך לנוע בלי להיות זה שנשאר עם החפץ ביד כאשר המוסיקה מפסיקה לכמה רגעים.
ולמפגש עצמו… למי שבא מרחוק וכבר מרגיש שעת הצהריים כשרק 8:45, ארוחת הבוקר על השולחנות בשתי הכיתות (תודה לנילי ולצבייה) הייתה מאד במקום. לא רק אני הרגשתי כך, גם כל מי שהתכבד ולקח את הצלחת שלו למקומו סביב השולחן כדי לשמוע את המשך דברי עוזי מלמד.
זאת הייתה ההרצאה השנייה בסדרה של שלוש הרצאות הפתיחה. עוזי המשיך לצייר את התמונה של העולם הדיגיטאלי בו תלמידינו חיים ובו פרחי ההוראה שלנו מלמדים. המסר שהלמידה צריכה להיות רלוונטית עבור הלומד אם אנחנו כמורים לא רוצים לאבד מהרלוונטיות שלנו קיבל מימדים נוספים כשעוזי תיאר את העולם של ה-Web 2.0 עם
RSS, You Tube, League of Noble Peers, ו-Frontier במדעים, ועוד. העולם הדיגיטאלי מאפשר שינוי עמוק ב- "מה זה ידע" וכיצד בונים "ידע על ידע". הרעיונות על הדינאמיות של הידע ועל אופיו המבוזר אינם תוצאה של העולם הדיגיטאלי בלבד – אלה רעיונות שמאפיינים את החשיבה במדעים ובפילוסופיה הפוסט-מודרנית, ושמתחברים לשינוים בתפוסים בינאישיים כגון איבוד הסמכות במבנים משפחתיים וחינוכיים. לטענת עוזי, העולם הדיגיטאלי אפשר הפצת רעיונות אלה. עוזי נגע בהשפעות על שפה (השפה התמציתית והמיוחדת של הודעות בצ’ט – הוא נתן כמה דוגמאות מבדרות) ובקוגניציה. בקשר לקוגניציה הוא ציין את האופי המבוזר של הריכוז של ילדים היום, המולטי-מודליות של הצגת המידע והקריאה הסלקטיבית של טקסטים אינטרנטיים. בעולם כזה הלומד אינו רק צרכן של מידע, אלא גם מייצר אותו. כדי לאתגר לומד כזה, הגישה ההוראתית צריכה להשתנות בהתאם ולהדגיש גילוי וחידוש לעומת העתקה ושכפול. המשימות הלימודיות והערכת הלמידה צריכות להשתנות גם הן כדי לאפשר למידה רלוונטית שבכל זאת לוקחת את הלומדים שלב מעל המקום בו הם נמצאים.
הרעיונות שעוזי הציג ריתקו את הקהל ובהלימה ל"מסר" שלו, השעתיים עברו יותר כדיון סביב השאלות וההערות של השתתפים מאשר כהרצאה שמאופיינת במודל ההעברה של מידע. אולי דבר זה קולע למטרת ההרצאה יותר מכל!
כמעט כביטוי ישיר לרעיונות שהוצגו בהרצאה של עוזי, שרה פיינגולד הציגה את המודל של קונקטיביזם של סימנז ודאונז (Siemens, Downes) על ידי הסיפור האישי שלה כמשתתפת בקורס מקוון במשך השלושה חודשים האחרונים. קורס זה מייצג את הגישה של שיתופיות בלמידה לרוחב רשתות למידה (יותר מ-2000 משתתפים מזדמנים, למרות שמספר מועט היו תלמידים רשומים באופן פורמאלי לקורס). הידע נמצא ברשתות עצמן – כפוסטים בבלוג של הקורס, כפריטים בהודעות בקבוצות הדיון, כפריטים בקישורים לאתרים האישיים, ועוד ועוד… האתגר פה הוא איך מזה הלומד יוצר את
ה-PLE (Personal Learning Environment) של עצמו, כיצד הוא מצייר את המסלול האישי מתוך הקישורים על גבי קישורים של ידע שיתופי. שרה תיארה כמה חוויות אישיות מתוך ההתנסות שלה בצורה חיה שהביעה על המעורבות האישית שלה בתוך אותה חוויה. דבר זה נתן טעם להתנסות בעצמנו בסביבה דומה. ג’יי השלים את התמונה על ידי הסברים לקשר בין מה שהתרחש בקורס ה"קונקטיביסטית" הזה למגמות כלליות המאפיינות את הגישה הזאת. שרה העלתה הרבה שאלות, ביניהן במה להתמקד כשמנתחים סביבה כזאת, וכיצד מעריכים את הלמידה האישית כאשר הכל כל-כך מקושר?
בחלק האחרון של היום ג’יי ושרה נתנו למשתתפים למצוא את דרכם (או ללכת לאיבוד – זה חלק מהמשחק) בבלוג של הקורס. העלנו תגובות לשימוש בסביבה ושאלות עליהן עוד נצטרך לענות: אלו תכנים נעלה פה, מי יהיה אחרי על זה, כיצד לארגן את התכנים? שרה העלתה את האפשרות שהמשתתפים ינהלו דיונים בבלוג כדי ללמוד בעצמם כיצד להשתמש בסביבות כאלה בהוראה שלהם. נושא ההשקעה הדרושה עלה, ועוד נמשיך לדון בשאלה הזאת. לאחר התנסות זו, יש לקוות שהמשתתפים מרגישים יותר בבית פה ושסביבת הבלוג תזמן מעורבות אישית מכל אחד ותאפשר למידה שיתופית ומקושרת אמיתית בממלכה הקטנה שלנו.
6 תגובות לפוסט “סיכום המפגש השני – 12.11.08”
לצערי לא יכולתי להשתתף בפגישה אשר נשמע שהיתה מרתקת ומגוונת.
ברם אולם – אני שואל את עצמי – מדוע אנו לומדים מזה שנה ויותר ( ולא רק בהרצאות האחרונות ) באופן פרונטאלי מובהק ( הכולל הרצאה ודיון כמיטב המסורת מאריסטו וחז"ל ועד ימינו ) – ממש WEB 0.0.
האם היינו מחכימים / חווים / מטמיעים / את המסרים באותה מידה אילו היינו "משחקים" משחקי WEB 2.0 או WEB 7.0?
לי עצמי לא ברורה התשובה או האבחנה מתי עדיף כך ומתי עדיף כך ?
האם זה ענין של זמן כמשאב פנוי ?
של דפוסי למידה/הוראה אליהם התרגלנו הלומדים והמלמדים?
של קונספט מבהיר מה באמת מתרחש בלמידה "החדשה" וכיצד ?
מצפה לברר נקודות אלו בהמשך הדרך.
ואפשר כבר – כאן בבלוג.
משה
אני מתוך העסק הזה שנים די רבות. ראיתי אנשים שנשאבו לתוך העולם הזה ממבט ראשון, ואחרים שאחרי שנים מצליחים לשמור מרחק. אין לי הסבר למה אחד נמשך, ואחד לא. בנוסף, יש לי אמביוולנטיות די רבה בעניין ה-"צורך" של אנשי חינוך להמצא בסביבה. מצד אחד ברור לי שאי-אפשר בלי התקשוב, אך מצד שני, אני יודע היטב שיש למידה טובה, וגם הוראה טובה, ללא תלות בטכנולוגיה זו או אחרת. לכן, קשה לשפוט.
ולמרות שלא כל כך נעים לי להודות בזה, אני כן חושב שחלק גדול מה-"בעיה" הוא "ענין של זמן כמשאב פנוי". כל אחד מאיתנו מחלק את זמנו בין המון פעילויות, ואני קורא פחות ספרות מפני שאני נמצא בסביבה הזאת שעות רבות כל כך. זאת החלטה שעם השתמעויותיה אני צריך לחיות. אבל זה עוזר לי להבין את השיקולים של אחרים.
זו תגובה אליך, משה, אבל לאור מה שג’יי כתב. רציתי להתייחס לנושא של "זמן כמשאב פנוי". למה התכוונת? שאולי אנחנו במסגרת ההתמחות משתמשים בהוראה פרונטאלית 0שימוש-יתר) כדי לדבר על גישות מופלאות שמשקפות בדיוק את ההפך? ושעושים זאת כי דרך ההתנסות בשיטות האלטרנטיביות היתה לוקחת יותר מדי זמן? אני רק רציתי להבהיר את הרעיון שלך.
אם הבנתי נכון, אז באמת אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך משנים קודם כל את תפוסי ההוראה והלמידה שלנו.
Please correct me if I have misunderstood
תודה שרה – אכן כוונתי שלמידה חוקרנית, הבנייתית, מקושרת, לוקחת יותר זמן מאשר האכלה בכפית.
עד כמה ארוכה ומעמיקה השפעה של כל סוג למידה – מעניין לבדוק במחקר החינוכי. אני מסופק אם יש תמונה ברורה או שמא "האידיאולוגים" דוגלים בשיטתם "למרות המציאות".
משה
אני ממש מתחברת למשפט של גיי’ :"מצד אחד ברור לי שאי-אפשר בלי התקשוב, אך מצד שני, אני יודע היטב שיש למידה טובה, וגם הוראה טובה, ללא תלות בטכנולוגיה זו או אחרת. לכן, קשה לשפוט."
כולנו מחוברים בצורה זו האחרת לתקשוב. לא כולנו ברמה אחידה. יש עדיין אחדים שמתקשים בשילוב המחשב בהוראה, יש שלא התנסו בכך כלל ויש אחדים שכבר מלמדים בקורסים מתוקשבים – גם כאן ברמות שילוב שונות.
יתכן ועוזי יכול היה להעביר את ההרצאה שלא בדרך פרונטאלית, אך אז היו מתעוררים קשיים אחרים.
אני מסכימה עם משה בשאלה שהוא מעלה :"מדוע אנו לומדים מזה שנה ויותר ( ולא רק בהרצאות האחרונות ) באופן פרונטאלי מובהק ( הכולל הרצאה ודיון כמיטב המסורת מאריסטו וחז”ל ועד ימינו )"
יחד עם זאת , בכיתה כל כך הטרוגנית אני חושבת שיש למצוא את המכנה המשותף לכולם – עד כמה שניתן.
אני גם חושבת שאל לנו להתעלם מהעיפרון והעט בכיתה א’ בשעת למידת כתיבה וללמד רק כתיבה במחשב,
כמו שאין להתעלם מציור בסוגי צבעים שונים גם כשיש לנו תוכנות ציור במחשב.
נכון- המחשב היום הוא ה- כלי, אך גם לעט ,לטוש הצבעוני ולעיפון יש עדיין תפקיד וחשוב.
נירה
נירה, אני מסכימה עם כל מילה שלך, אך באמת בתחום האמנות — האינטרנט כל-כך עושה את החיים יותר קלים. אני חוקרת את העבודה של המשורר האנגלי ווילים בלייק. בלחיצת עכבר אני מגיעה לארכיון ממוחשב של כל עבודותיו: http://www.blakearchive.org . בלחיצה נוספת אני יכולה להשוות בין עותקים שונים של כל יצירה. המקור של כל עותק נמצא כל אחד בארכיון אחר, חלק באנגליה, חלק בארה"ב. פעם, בלי האינטרנט, בזה היהתה מסתיימת עבודת החקר — בלהשיג עותק א’ כדי להשוות עם עותק ב’ (דבר שהיה לוקח ימים של נסיעות ושעות בספריות). היום עוברים את השלב הזה כשלב התחלתי ואז החוקר פנוי להמשיך ולבדוק דברים נוספים. אני לא חושבת שהעניין הוא מה המחשב "מחליף" אבל מה הוא משחרר מהכוחות האינטלקטואלים שלנו כדי שנוכל להתקדם מעבר למה שקודמינו עשו. מה שאני מבינה מההצגה של שרה פיינגולד על קונקטיביזם זה שהמשחב משחרר אותנו מלרכוש את "כל" הידע בתחום ומאפשר חלוקה ושיתוף בין אנשים שמתמקדים באותו נושא. מכיוון שניתן לגשת לכל חלק של רשת הידע בתחום נתון ו/או ברגע נתון, אנחנו מתחברים לפיסות ידע רלוונטיות בכל רגע נתון.