mofet

מהשבוע שעבר המשכנו את הטיול ב"אוריינות 21″ יחד עם דוד מיודוסר, במקום בו עצרנו: hyperacy (המילה כל-כך חדשה שהמילון של Word אינו מכיר בה) או אורניות היפר-טקסטואלית. דוד הסביר שברמה השטחית, זוהי היכולת ליצור או לעקוב אחרי קישורים בין פרטי ידע. ברמה העמוקה יותר, זאת היכולת להתמודד עם ייצוגי ידע שאינם ליניאריים. יכולת זו (אצל יוצרי וצרכני הידע כאחד) מאפשרת ליצרן או לצרכן לתפוס את הקוהרנטיות של מבנה אפיסטמי (ברמת ה"על") מתוך המסלולים הרבים מהם מורכבת רשת ידע. בנוסף, נדרשת יכולת לנוע בין שכבת הקישור הספציפי לשכבה של המבנה האפיסטמי הרחב. כמו-כן, נחוצה היכולת להעריך את הרלוונטיות של כל יחידה (קטנה) למשמעות הכללית המתפתחת. רעיונות אלה הופיעו באנגלית בשקף על hyperacy כך:

[Hyperacy involves] abilities as consumers and producers, such as envisioning a consistent epistemic structure out of the various possible paths within a knowledge web, evaluating the relevance of each unit to the evolving meaning, and the ability to move back and forth from the link level to the whole knowledge structure level.

הוזכרו שלוש דוגמאות למבנים היפר-טקסטואליים מהימים שלפני הדיגיטאליות:

• התלמוד
• Rayuela (Hopscotch) by Julio Cortazar, 1966- ספר פוסט-מודרני, הדורש מהקורא ארגון של הפרקים ושל ריבוי סיפורים בתוך סיפורים
• The Life and Opinions of Tristram Shandy, Gentleman by Laurence Sterne, 1759-1767 – ספר הומוריסטי עם הסתעפויות רבות

[ועם מדובר בהסתעפויות, לפני כמה חודשים, מצאתי עניין רב בהסבר זה על המבנה של דף תלמוד – דווקא בגלל הבחירה במבנה היפר-טקסטואלי להסבר של טקסט שהוא למעשה היפרטקסט. מומלץ לעיין בו. ובנוגע ל- Tristram Shandy, ספר שכמעט נשכח חוץ מבחוגים לספרות (היה ברשימת קריאה חובה כאשר הייתי בשנה ג' בסוף שנות ה- 60), חוקרים רבים מחשיבים אותו בתור הספר ההיפר-טקסטואלי הראשון בשפה האנגלית.]

המסר החשוב של דוד הוא שאנחנו לא יכולים לדבר על היפרטקסט רק ברמה הטכנית של הקישור. היפרטקסט אמיתי "מתרחש" רק כאשר לא ניתן להביע מחשבות / רעיונות בדרך אחרת.

דוד גם התייחס בקצרה לנושא ה PIM – Personal Information Management כאוריינות נוספת מתוך הרשימה של שבע סוגי אוריינות שנחוצים במאה ה- 21. פה מדובר בדרכים בהן אנחנו מארגנים את המידע האישי שלנו: מיילים, מעודפים, קישורים, קבצים, ועוד. זה היה למעשה מבוא לחלק השני של היום, בו ג’יי ואני (ג’יי בעיקר) הצגנו את Delicious. כסביבה שמאפשרת לארגן את כתובות אתרי האינטרנט שלנו, לשתף אחרים ברשת הקישורים שלנו, ולהיות ברשתות של אחרים, Delicious משקף באופן ישיר את הפירוש של PIM בסגנון Web 2.0. לבסוף, דוד התייחס להתמודדות עם המורכבות coping with complexity או complexity science והזכיר את ה- Netlogo באוניברסיטת Northwestern, התפתחות אינטרנטית של המודלים של Logo משנות ה- 80.

וכפי שהזכרתי בפסקה הקודמת, המעבר מהדברים של דוד לעבודתנו המעשית עם Delicious היה חלק. ההתייחסות ל- Delicious היה גם המשך טבעי של הרצאתו של ג’יי על תיוג: האפשרות לערוך חיפושים ב- Delicious מתבסס על תיוג. למדנו הרבה בשיעור הזה. למרות שהכיתה ביקרה ב- Delicious בשנה שעברה, הרבה דברים היו חדשים עבור רובם. התחברנו למועדפים האישיים, ראינו איך ניתן להוסיף אתרים לרשימה, איך אפשר למצוא אתרים רלוונטיים לתחום עניין על ידי עיון במועדפים של אחרים, איך ניתן לצרף מישהו אחר לרשת שלנו, ואיך פקודות כמו Search mofetprof (כאשר mofetprof הוא בעצמו tag מוסכם על ידינו ככיתה) מביא לרשימת כתובות שאנחנו ככיתה שמרנו. זה לא הסוף! בכוונתנו לחזור ל- Delicious בשבוע הקרוב, על מנת להשלים את החסר עבור כל אחד. עד אז, רצוי להיכנס ולהסתובב בסביבה. אם יש שאלות, we’re only a click away.