mofet

המפגש של השבוע הזה נפתח עם הרצאה של פרופ’ דוד מיודוסר שדיבר על היבטים קוגניטיביים של למידה בסביבה המתוקשבת. דוד פתח בדיון על ההגדרות השונות, והמשתנות, של אוריינות. היה ברור שההגדרה המסורתית של אוריינות – ידיעת קרוא וכתוב – כבר איננה מכילה את כלל המיומנויות והכישורים שאליהם מתכוונים כאשר מדברים על אוריינות היום. הוא הביא מספר הגדרות אחרות, חלקן עדכניות, חלקן יותר מסורתיות, ובדקנו אותן.

בהמשך דוד הדגיש שהיכולות הקוגניטיביות שלנו הן תוצאה של האינטראקציה בין מבנים קוגניטיביים (פנימיים) לבין טכנולוגיות של קוגניציה (חיצוניים). לאור זה, למשל, אפשר להבין שהכלים שעומדים לרשותנו היום מביאים לדגש מחודש באוריינות הוויזואלית, וגם החשיבות חש המישוש, שנדחקו הצידה בתקופה של עליית הדפוס.

אפשר להגיע למאמר של דוד (Mioduser, Nachmias, Forkosh-Baruch) דרך Google Book Search. המאמר הוא פרק מתוך: International Handbook of Technology in Primary and Secondary Education. שם הפרק:
New Literacies for the Knowledge Society

דוד ציין שבתקופה לפני הדפוס, המאמינים שביקרו בהקפלה הסיסטינית, למשל, ידעו "לקרוא" את הסיפור שמסופר שם.

בחלק השני של היום נפרדנו מהמתמחים החדשים והתיישבנו במעבדת המחשבים שלנו, שם עבדנו בקבוצות קטנות. כל קבוצה התבקשה להתמקד בפרויקט של אחד מחברי הקבוצה – לא רק לשמוע על הרעיונות שבתקווה יבוצעו בהמשך, אלא גם לנסות לבחון אילו כלים – גם המוכרים לנו כבר עכשיו, אבל גם אלה שאולי איננו מכירים – יסייעו לביצוע הפרויקט. הדיונים היו ערים, והיתה תחושה שהדיונים האלה הועילו. ג’יי ושרה הדגישו (מה? שוב?) שהבחירה שלהם בבלוג כסביבת הקורס נועדה בעיקר ליצור תשתית שמאפשרת לכולנו ליטול חלק – להעלות רעיונות וגם להגיב, ושתוך כדי כך נצליח גם להכיר את הסביבה הזאת כך שנוכל לאמץ אותה, או חלקים ממנו, לצרכי הפרויקטים. אמנם הנקודה הזאת מודגשת שוב ושוב, אבל הפעם נוצר הרושם שהיא נפלה על אוזניים קשובות.

 

המפגש הזה הסתיים מוקדם, וזה על מנת לאפשר לכולנו להשתתף במפגש אינטרוייז שהיה מתוכנן להתקיים מאוחר יותר בערב. בדקות האחרונות של המפגש הסברנו, למי שזה היה נחוץ, כיצד מתקינים את תוכנת האינטרוייז וכיצד נכנסים למפגש. בערך שליש מאיתנו, יחד עם כ-30 מאזינים אחרים, נוכחו בערב בהרצאה של ג’יי דרך האינטרוייז, הרצאה שעסקה בנושא התיוג, ובשינוי שארגון המידע, האישי והציבורי, שהוא מאפשר ואולי אפילו מחייב.

דוד מיודוסר, בהרצאתו, ציטט קטע מפורסם מספרו של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם, קטע שבו מבט הההגמון עובר מהקתדרלה לספר ובחזרה, והוא מהרהר שהספר יביא לסוף של הכניסיה. בהרצאה שלו, ג’יי העלה את הסברה שהתיוג יוצר בסיס המאפשר יצירת קישורים חדשים, בלתי-צפויים מאלה שנקבעו על ידי מומחים מוסמכים. הוא ציין שלאור זה אפשר להתייחס לדור הפלגה כברכה, ולא כקללה. לאור שתי ההתייחסויות האלו, מעניין אולי לסיים את הסקירה הזאת עם קטע מתוך פרק של ריצ’רד אטלין, פרופסור לארכיטקטורה באוניברסיטה של מרילנד, בספר על כניסיית פטרוס הקדוש שהתפרסם בשנת 2005. בפיסקה אחת אטלין מחבר בין האמירה של הוגו, לבין מגדל בבל. דוגמה מאלפת לקשרים בין נושאים שעל פניהם אינם בהכרח קשורים: