מרץ 10 2009
סיכום המפגש הארבע-עשר – 4.3.09
כאילו לא הייתה חופשה, נכנסנו לסביבת המודל, אליה נחשפנו כאורחים בביקור שלנו בבי"ס אמיר במפגש לפני האחרון של הסמסטר הראשון. אז – בלי הרבה דיבורים, עם בדיוק מספיק תיאוריה כדי להבין שזאת סביבה המבוססת על קוד פתוח (ביטוי הקסם של עידן ה- Web 2.0), סביבה אסתטית ("מזמינה" כפי שאיילת אמרה לי במפגש קצר מול המראות בשירותים), פתוחה יותר מסביבת ההיילרן המוכרת לנו, ופשוטה לפיתוח כמו לבנות בלגו – נכנסנו.
רותי סלומון העבירה את הסדנה אחרי שרבקה גריינר הציגה את רותי כ "ד"ר מודל" – וראינו שהתואר הזה ממש מגיע לה! רותי התחילה עם מצגת קצרה, בה יכולנו להתרשם מהפוטנציאל של הסביבה ומהשימוש בה במקומות רבים ושונים. ניתן לסייר באתר הראשי של מודל ולהתרשם מהיקף השימוש במודל בכל העולם (יש אתר נוסף עבור ארגונים). אחד הדברים הבעייתיים, שכבר דיברנו עליו, הוא שאין לנו עדיין בישראל "אבא" שמייצג את מודל ושיוכל לתת למכללות ולמוסדות האחרים שירותי שרת לשימוש כלל-מכללתי/מוסדית ותמיכה טכנית מלאה למשתמשים. נאמר לנו שאנחנו נוכל בינתיים להיעזר בשירותים של השרת של עריית פתח-תקווה אבל שזה יהיה לניסיונות במימד קטן – קורסים בודדים שלנו כמשתתפי הסדנה – בינתיים. גם שמענו שמכללת שנקר לקחה על עצמה את העיברות ( Hebrew localization) של מודל, אבל זה לא אומר שניתן להעביר את הקורסים שלנו לשרת של שנקר. הבנו שהשימוש במודל בארץ די ראשוני ושאנחנו נהיה חלוצים בעניין. האתגרים והסיפוק יהיו כמו אלה שמאפיינים כל מצב של "להיות חלוץ", ואולי גם בגלל זה אני ורוב חברי הקבוצה התלהבנו והחלטנו ללכת עם רותי, רבקה, ורוח הדברים. נקווה שבקרוב נושאי התמיה, השרתים ועוד, יסתדרו. בינתיים, בידיעה שניתן להכין קורס, לשמור אותו על דיסק און קי, ולהעבירו לכל אתר מודל, התחלנו לעבוד. הפרזנטציה של רותי הייתה מרגיעה ביותר – אני רואה לגו וישר מבינה שזה קל כמו child’s play . אפשר לבנות, להרוס, להוסיף. שום דבר רע לא יכול להתרחש. וכך התחלנו לבנות.הזמן עבר כמו במשחק.
שיטת ההוראה של רותי התאימה לרוב המשתתפים. קודם ראינו קורסים ותוצרים מסוימים במודל והשתתפנו כלומדים: חומרי למידה (כולל תמונות וסרטונים, שנותנים לאתר את המראה החיי שחסר בהיילרן), פורומים מסוגים שונים, אגרונים ומפות חשיבה שיתופיים, ומבדקים ומשובים מסוגים שונים. אישית אני פחות התרשמתי מהאפשרויות הרבות של המבדקים ושל המשובים (זה הזכיר לי יותר מדי את היילרן; כמו-כן, האח הגדול שיוכל תמיד לדעת איפה כל לומד בסביבה, מה הוא עושה ועשה, ועוד לא היו הדברים שהלהיבו אותי). אבל כן מצאו חן בעיניי המראה החיי של הסביבה, האופציות הרבות לעבודה שיתופית, והאפשרות להוסיף מודולות, widgets וחבילות שלמות מסביבות אחרות. בלוגים וויקי יכולים להיות חלק מהסביבה כולה. מודל כמשלב שני עולמות – הפתוח של ה- Web 2.0 והסגור של ה- Web 1.0 – מאפשר גם וגם (וגם או גם). לאחר כשעתיים של התנסות, נכנסנו כמורים והתחלנו לפתח קורסים בעצמנו. ראינו כאן שיש הרבה אפשרויות – גם לפעילויות שונות וגם להצגתן באופנים שונים, תלוי באפשרויות שאנחנו בוחרים. כפי שרותי אמרה לנו מספר פעמים, יש רק לנסות ולהתנסות. "ד"ר מודל" בעצמה עדיין לא מכירה את כל האופציות. היא ממשיכה להתנסות ומגלה דברים חדשים כל יום. אז אנחנו נמשיך להתנסות, לפחות בשני המפגשים הבאים, אבל בלי רותי.
אני יודעת שלג’יי יש פרספקטיבה קצת שונה ממני, והוא יענה לפוסט הזה – מעניין יהיה לקרוא את תגובתו. בינתיים, אני מספיק התרשמתי מהסביבה כדי להחליט לבנות קורס חדש, שאני מתחילה ללמד בשבוע הבא, על סביבת מודל. בעיניי סביבה זאת מייצגת ה- middle way בין הסגירות של היילרן (גם מבחינה ויזואלית, גם מבחינת המגבלה על העלאת חומרים על ידי המשתתפים בהיילרן) לפתיחות של בלוג כסביבה להוראה. למורה שלא בלוגר אמיתי בעצמו ועבור לומדים שהכתיבה היא לא האמצעי העיקרי לביטוי עצמי, ובנוגע לתחומי דעת בהם התרגול חשוב בדיוק כמו החשיבה והשיח הפנימי והבינאישי, הבלוג יישאר תוספת נחמד, המאפשר פעילויות מסוג מסוים; הוא לא יהיה הבסיס לקורס – למרות שראינו שגם זאת אפשרות. ג’יי, don’t get me wrong : השתכנעתי שאפשר לבסס קורס שלם על סביבת בלוג, במיוחד כאשר מדובר בלומדים שבמעמד כמו הקבוצה שלנו, אבל אני בכל זאת בחרתי לפתוח קורס חדש במודל ולא כבלוג. בשבילי, וכמו הנשאלים במחקר שפורסם באינטרנט (פרזנטציה קלה לקריאה, לא מאמר, והכותרת במיוחד אומרת את הכול) וכמו הדובון הקטן בסיפור הילדים, מודל feels just right.
3 תגובות לפוסט “סיכום המפגש הארבע-עשר – 4.3.09”
בסיכום השבועי קראתי לא רק שיש לי פרספקטיבה אחרת, אלא גם שאני מתכוון לנסות להסביר אותה, ולכן לא יכולתי לא לקפוץ למיים. למען האמת, אני רוצה לקבוץ למיים, אבל בכל זאת אני מהסס טיפה. הרי אם כולם מרוצים מ-Moodle, אין לי שום סיבה לדכא את החגיגה.
והאמת היא ש-אין לי שום דבר נגד הכלי. באמת. אין לי ספק שהוא כלי חזק וגם קל לשימוש, והוא יכול לשרת את הרוב מאיתנו נאמנה. אז למה להתלונן. לכן, אנסה כאן להתמקד בשני נושאים בלבד שמהווים את הבסיס להעדר ההתלהבות שלי מהכלי.
קודם כל, Moodle הוא LMS -כלי לניהול מערך למידה. מהבחינה הזאת, אין הוא שונה בהרבה מ-HighLearn. שני הכלים רואים את הלמידה דרך עיניו של המורה שקובע את המסלול שעליו הלמידה של הלומד אמורה לצעוד. כמובן שהתפקיד של המורה הוא ללמד, ואם כך, קשה למצוא פגם ב-LMS בהיותו LMS. אבל אני מעדיף לזהות את תפקיד המורה כמכוון וכמעודד את הלומד. המורה פותח כיווני התפתחות עבור הלומד, מצביע לעבר הנתיבים השונים האפשריים כדי שהלומד יבחר ביניהם את אלה שהם מתאימים לו. אינני מוצא חש ש-Moodle עושה זאת, אם כי אולי יותר נכון לכתוב שאולי Moodle מאפשר את זה טוב יותר מאשר HighLearn, אבל הדגש עדיין על הניהול של המורה.
האם אפשר אחרת? לדעתי כן, אבל ברור שכדי לעשות זאת, צריכים לא רק טכנולוגיה, אלא גם "כוונה פדגוגית". התחושה שלי היא ש-Moodle איננו מעודד כוונה כזאת אצל המורה. יתרה מזאת, דווקא קלות השימוש בכלי עשוי לעוור אותנו לעובדה שהתוצר הסופי הוא מסורתי למדי.
חשוב לי כאן להדגיש שבעבודה שלי במכללת אחווה אני בונה קורסים מקוונים שהם במידה רבה "מסורתיים". אולי אפילו רצוי להוסיף שהרוב המכריע של הקורסים המקוונים שאותם ראיתי הם בקושי יותר מאשר קורסים בהתכתבות. אולי זה לא נעים, אבל זה בוודאי לא פסול, וקשה מאד "להשתחרר" מתפיסות מסורתיות. אבל הקורסים במכללת אחווה דווקא מביאים אותי לנקודה השנייה שרציתי לציין: הקורסים היותר טובים (ולא כולם טובים) במכללת אחווה מתאפיינים בזרימה אסתטית של החלקים השונים של הקורס. לרוב אנחנו משיגים את זה באמצעות עיצוב קפדני, עושר גראפי, קישוריות די חופשית, כמה משחקים תכנותיים פשוטים, והרבה השקעה באפשרויות הפדגוגיות. (ואולי חשוב להוסיף שאין לי ספק שהגורמים הכלכליים במכללה שואלים למה הקורסים האלה צריכים לעלות כל כך הרבה שעות עבודה, וגם כסף, כאשר יש כלים כמו HighLearn.) בעיני הזרימה הזאת יוצרת תחושה של אינטגרטיביות שאין בכלל ב-HighLearn, ואינני מוצא אותה ב-Moodle. הקורסים שראיתי ב-Moodle יוצרים רושם של טלאי על טלאי. אולי לבדם החלקים יפים, אבל הסך הכל מגושם. המטפורה של קוביות לגו היא אמנם מטפורה יפה, אבל הרוב הגדול של היצירות שאני ראיתי מלגו אינן אסתטיות במיוחד, ולדעתי, אם ברצוננו ליצור חוויה לימודית משמעותית חשוב להקדיש מחשבה רבה לאסתטיות.
אגב, היות ונוצר הרושם שאני חושב שבלוג יכול להיות "תחליף" ל-LMS, נדמה לי שכדאי שאבהיר גם את הנקודה הזאת טיפה. אין זה סוד שאני מוצא פוטנציאל לימודי אדיר בבלוגים, אבל הרצון שלי לבחון את הבלוג בקבוצה שלנו השנה איננה נובעת מהרצון לשכנע שמדובר בכלי מתאים לקורס, אלא מהרצון לבחון את הכלי ויכולותיו. נדמה לי שעד עכשיו בקושי הצלחנו לגרד את האפשרויות. אם יש יתרון לבלוג על Moodle (ונדמה לי שלערוך השוואה בין השניים הוא כמו לערוך השוואה בין אופניים לבין אוניה) הוא נמצא בכך שה-Moodle קורץ לנו שהנה, אפשר לפעול בסביבה המתוקשבת ולשמור על המסגרות הלימודיות המוכרות לנו מימים ימימה, ואילו הבלוג מחייב אותנו לשאול שאלות פדגוגיות/חינוכיות מהותיות. אם לא הבהרתי זאת בעבר, חשוב לי לציין שאני מאמין גדול בלמידה באמצעות התקשוב, אבל אינני חושב ש-"קורס מקוון" הוא הביטוי האולטימטיבי של הלמידה הזאת. יותר מאשר אני מתעניין בקורסים מקוונים, אני מעוניין להקנות לתלמידים ולסטודנטים אמצעים מתוקשבים להרחיב ולהעמיק את הלמידה של עצמם. אני מקווה שההתלהבות מ-Moodle לא תיצור מצב שבו נצליח להפיק "יחידות לימוד" או "קורסים" נחמדים, אך במחיר של צמצום המעוף החינוכי שלנו.
שלום רב לחברי הקבוצה
רציתי קצת לדייק את ההשוואה והעובדות הטכנולוגיות, המוודל לא עומד מבחינה טכנולוגית פדגוגית מול מערכת בלוגים. בהשוואה כגון: או זה או זה. למוודל עצמו ישנם 3 רכיבי בלוג פנימיים שאני מכיר ומשתמש (ישנם יותר, כמובן) בהם במקביל ולצרכים שונים המותקנים באותה מערכת. אגב, עוד תכונה יפה של המערכת שלא חייבים להשתמש בסוג רכיב בלוג אחד בלבד או לאלץ את כולם להשתמש בו (מערכתית). כך מורים שונים יכולים להשתמש בסוגי בלוגים שונים לצרכים פדגוגיים מסויימים באותה מערכת. + (פלוס) כל הפעילות בבלוג מצטרפת לתיק תלמיד (כולל ציונים, מדרגות הערכת, הערות…) ויכולה לסייע למורה בסוף השנה (או בכל נקודת זמן) לראות את התקדמות התלמיד.
ובכלל, כל רכיב המתווסף למערכת מתממשק לתיק תלמיד ונותן למורה תמונת מצב יותר שלמה על התלמיד. בניגוד לאתר בלוגים (זה לדוגמה) שאינו אינטגרטיבי במערכת ניהול הוראה/למידה כל שהיא ולכן עומד בפני עצמו. וכל הפעילות הפדגוגית הנעשת בו תשאר ממודרת למערכת הזו בלבד. למעשה, אין תמונה כללית. (למורה). הפעילות הפדגוגית הנפלאה שמתבצעת במערכת בלוגים עצמאית תשאר מבודדת. נפלאה ועניינית ככול שתהייה. באופן דומה, בחירה של מערכת ויקי עצמאים משוכללת תראה לי פחות מוצלחת אם היא לא חלק מתשתית הוראה למידה. ולכן עדיף להשתמש ברכיב ויקי פנימי של מערכת מוודל. (שהוא איכותי ביותר!)
בהקשר אחר, ג’יי (ושאר המאזינים) אנו (המפתחים) בשלבים מתקדמים של ייצוב הרכיבים הפדגוגיים של גירסה 2 המתוכננת לצאת בסוף יולי
. ורכיב מעניין שבו אני עוסק. משנה את הגישה בממשק העריכה של המרחב מנקודת המבט של המורה אשר צריך לנחש איזה רכיב טכנולוגי מתאים לשימוש עבור צורך פדגוגי כלשהו…לכיוון ההפוך ומרכז את המיקוד בצרכים הפדגוגיים אשר בעקבותם מוצע הרכיב הטכנולוגי המתאים. אשמח להראות לך (למעוניינים), ולשמוע הערות. אולי באחת הפגישות האמיתיות שלכם כקבוצה ?
אגב לגו, אפשר גם לשנות את ההתנהגות הטכנולוגית של הרכיבי הלגו עצמם ולא רק לבחור במה להשתמש…
הקוד פתוח וחופשי
תודה על ההבהרות, נדב. אם נוציא מהמשוואה שהרבה מורים משתמשים בסביבה זו או אחרת כי זה מה שלמדו בהשתלמות או בקורס, אני חושבת שמורה נמשך לסביבה כי זה נותן לו תחושה ש"נוח" שם ללמד. כפי שכתבתי בסיכום, מודל עבורי נותן לי תחושה נוחה ומאפשר לי ללמד בדרך בה הייתי שמחה ללמוד כתלמידה בביה"ס וכסטודנטית לתואר ראשון. יחד עם זאת, למרות שאני מבינה למה אתה חושב שאי אפשר להשוות בין מודל לבלוג כי אתה רואה בלוג כמרכיב lego-like בתוך מודל, מישהו אחר יכול לחשוב שלמידה דרך LMS זה לא למידה אמיתית (במיוחד בהכלה הבוהה), לא למידה מבפנים ושבלוג יכול לעמוד כסביבה בפני עצמה שמאפשרת לפתח רעיונות אישיים תוך הבעתם, לקשר למקורות ואנשים אחרים שרלוונטיים, וכ"ו. כמו-כן, ניתן להתווכח שפורום לבד יכול לשמש ככיתה בלי שום כלי אחר. כך המנחה שלי לדוקטורט לימדה אותנו, והיא ואני חיינו בשלום עם זה. אני חושבת שאם היא הייתה מעמידה LMS כסביבה לימודית עבוריינו זה היה מעצבן אותי ונותן לי תחושה של סגור מדי ולא מספיק חופש — medium dictating the message just too much . אבל מודל עבור הסטודנטים שלי — אני מאד מרוצה, ומתכוונת להעביר את כל הקורסים שלי למודל בשנה הבאה. שני הדברים אינם מנוגדים.