mofet

כתיבה משותפת (אם כי מדורגת) של שרה וג’יי

תחילתו של המפגש הזה היה המשך ישיר של סיומו של המפגש הקודם. משולהבים מההתנסות שלנו ב-Moodle בשבוע הקודם, היה הגיוני לפתוח את היום עם המשך ההתנסות. נכון, הפעם היינו לבדנו, ללא ההדרכה והעזרה הצמודה של רותי (ושל רבקה), אבל אפשר היה להרגיש שאנחנו רוצים לגעת בחומרים, ולראות מה נכול לעשות איתם, לגלות מה נוכל לבנות.

בזמן הפעילות הזאת שרה גם דיווחה לנו על ההתנסות שלה ב-Moodle, ובסיום השעתיים המתמחים התבקשו לדווח לקבוצה על המרכיבים המעניינים ו/או השימושיים שהם מצאו, או לתאר את רשימת המשאלות שלהם – מה הם היו רוצים לעשות בסביבה, אבל נכון לעכשיו עדיין אינם יודעים לבצע. באופן כללי ההרגשה היתה שאנחנו עדיין זקוקים לעוד זמן לעבוד בסביבה … והכוונה היא להמשיך לפנות זמן (אם כי לא יותר מדי) לפעילות הזאת.

בחלק השני של היום, ג’יי העביר הרצאה מעניינת ביותר בנושא מהימנות המידע. למען האובייקטיביות, שרה כותבת על ג’יי; לא ג’יי על עצמו – אבל מי אמר שיש אובייקטיביות? שאלה זו מתקשרת בדיוק לדברי ג’יי. הוא פתח בשאלה: מי צריך מידע, שאלה שהמחיש בתמונה של דג אטוף בעיתון של אתמול. אך ברור שאנו צמאים למידע – לכל מיני מטרות. באמצעות מגוון תמונות המשקפות סוגים שונים של מידע, ג’יי הגיע לנקודה שפעם הייתה  הירארכיה של מידע, כאשר הגבוהה ביותר בהירארכיה זאת המילה של אלוהים – עשרת הדיברות – שמגיעה לבני ישראל באמצעות משה. פה מהימנות המידע אינה מוטלת בספק. בצד שני, כאשר חושבים על הסרט "עשרת הדיברות" של Cecil B. De Mille, שהופק בשנות החמישים, עולות הרבה שאלות בקשר למהימנות של הרפרזנטציה – ודור שלם גדל על הרפרזנטציה הזאת של הסיפור המקראי שהיה "מבוסס על ספר התנ"ך ומקורות נוספים". היינו חייבים לצחוק על התוספת הזו. כאשר פעם הירארכית המידע הייתה ברורה, היום דברים מתהפכים: פרופסור יכול לצטט ילד בבי"ס, אנשים יכולים לצטט פרסומת כמקור מוסמך, ועוד ועוד. ג’יי המחיש את המצב האבסורד אליו הגענו כאשר הביא לנו את המשפט "לדעתי, זאת עובדה." ידוע שניתן לשנות את ה"מציאות" באמצעות צילום – וצלמים דגולים ורבים עשו ועושים זאת כדי להציג "אמת" אסתטי יותר: ג’יי הציג צילומים של אנסל אדמז, כגון הצילום הידוע , Moonrise, Hernandez, New Mexico שהצלם עיבד במשך שנים רבות כדי להגיע לתוצר באיכות יותר ויותר טובה. צלם אחר, ארט וולף, הסביר כמה צילומים הוא היה צריך לפסול כי חיה עברה במקום ה"לא נכון" בזמן הצילום – והיום, בעידן הדיגיטאלי, ניתן כל-כך בקלות להגיע ל"אמת" שרוצים כדי להציג את ה"מציאות הרצויה". וולף מודה שלמעשה בתחום הצילום הדברים אף פעם לא היו שונים מאשר הם היום: "הצילום מעולם לא היה תיעוד מדויק של הקיים." הטיפול בתמונות על ידי הצלם, השימוש בעדשות שונות, סינונים שונים, ועוד, גרמו לכך שאף פעם לא מצטלמת איזו אמת חיצונית לעין של הצלם. ג’יי הביא דוגמאות נוספות כדי לחזק את הטעון שאין "מידע" טהור מחוץ למוח האנושי שמבנה אותו. האם ההצגה של מילי ונילי פחות "אמיתית" בגלל שהקולות בהקלטת השירים "שלהם" לא היו שלהם? אולי מה שחשוב זה ההצגה עצמה. עם דוגמאות רבות אחרות, מהעבר הרחוק והלא יותר מדי רחוק, ג’יי העביר את הנקודה  שהמידע בויקיפדיה לא פחות מהימן מכל מידע אחר שהגיע אלינו בעידן לפני עידן הדיגיטאלי. אם להשוות עם מה שהיה בעבר, הויקיפדיה מאפשרת בדיקת המידע על פי העיקרון שכמה שיותר עיניים מסתכלות, כמה יותר סיכוי שימצאו טעויות וכמה שיותר סיכוי לתקן אותן. יתר על כך, הויקיפדיה מאפשרת בדיקת ההיסטוריה של כל ערך, עיון והשתתפות בשיחה סביב אימות המידע, והשוואת גרסאות של הכתוב  – ואולי כתוצאה מכך, משקפת יותר מהימנות של המידע שהיא מציגה מאשר הרבה תוצרים מהעבר. חוץ מזה, מכיוון שאנחנו היום לא יכולים להיות כל-כך בטוחים שיש עולם יציב, ומעט מאיתנו יכול לשבת בשלווה מתחת לסלע ענק בתחושת ביטחון שהוא לא ייפול עלינו,

 

הבניית מידע באופן שיתופי והאפשרות לבדוק כיצד המידע נוצר – that’s as good as it gets.

 

אני חושבת שזה היה המסר העיקרי של ג’יי. אתם מוזמנים להגיב, כי הרצאתו הייתה עמוסה כל-כך שרק נגעתי בכמה נקודות. אני בטוחה שיש מה להוסיף ולמה להגיב. כולכם ישבתם מרותקים כמוני – ובמהלך השעתיים, אף אחד אפילו לא ביקש הפסקה!