אוק' 25 2008
מאמרים
בתחום התקשוב בחינוך לא חסר מה לקרוא. מדי יום עשרות מאמרוני בלוג מתפרסמים, ורבים מאלה כדאיות לקריאה.
אבל יש גם לא מעט שהתפרסם במהלך השנים – קלאסיקה – שכדאי להכיר. ננסה לרכז מספר מאמרים מהסוג הזה כאן.
אז מה כדאי?
- The Fun They Had – Isaac Asimov
סיפור קצר של אסימוב שמתרחש בשנה 2157, כאשר ילדים אינם יודעים מה זה בית ספר, אלא לומדים לבדם מול רובוט.
- Web 2.0 Technologies for Learning
דוח של Becta הבריטית מחודש מאי, 2008, על השימוש בכלים אינטרנטיים חדשים בלמידה - המצגת של שרה שרירא
שבוע 1: סביבות למידה והגישה הפדגוגית metaphor-in-ole - המצגות שליוו את ההרצאות של עוזי מלמד
שבוע 1 – התרבות הדיגיטאלית והשפעתה על החינוך
שבוע 2 – חשיבה ולמידה בעולם עתיר מידע
שבוע 3 – מודלים של למידה מתוקשבת
3 תגובות לפוסט “מאמרים”
תגובה ל- The Fun They Had
איך ניתן להגיב למאמר ספציפי כך שלא כל התגובות יופיעו כבלוק אחד? האם אני לא רואה את האפשרות הזאת או האם זאת מגבלה של מערכת הבלוג? (a missing affordance)
בכל אופן — על הסיפור של אסימוב — one of my favorites of all time
כאשר הייתי מורה לאנגלית בתיכון many eons ago הייתי מלמדת את הסיפור לכיתות י-יא-יב בתוך יחידות לימוד על עתידנות, חברה ועוד. טוב, פה רואים ש the future is now — כמעט.
אסימוב קלע די נכון חוץ מבדבר אחד די משמעותי. העולם של מרג’י הוא עולם של בדידות חברתית. העולם המרושת (networked world) של היום כן גורם לנו לבלות פחות זמן פנים אל פנים עם אחרים ויותר זמן מול המחשב, אבל בחלק גדול של הזמן מול המחשב, אנחנו עם אחרים, אם זה בתקשורת ישירה, בכתיבה בבלוגים או בפורומים (כשאנחנו יודעים שזאת תקשורת אסינכרונית, שמה שאני כותבת עכשיו מישהו אחר יקרא מחר או בעוד חודש). לכן יש הרבה חברה בתוך הלבד. וזה אסימוב לא חזה. כשהייתי מלמדת את הסיפור, המסקנה שלנו ככיתה / כקוראים היתה שעולם כזה יהיה מפחיד, שצריך לנסות למנוע את זה. היום אנחנו רואים שהמערכות החברתיות-כלכליות חזקות מדי כדי שרק כוונות של אדם בודד יעצור את הקדמה. אולם מה שמעודד הוא שאותם כוחות חברתיים-כלכליים גם יוצרים את הפתרון. בסיפור בעיה = בדידות. פתרון, שאסימוב לא חזה = קהילה מסוג אחר.
נדמה לי שבאופן כללי חלק גדול מהמדע הבדיוני חזה בדידות. בעיני רבים הטכנולוגיה היתה אמצעי לענות על הצרכים של האדם, וכאשר היה לצרכים האלה מענה טכנולוגיה, כבר לא היה לו צורך בקשר. לכן (ואינני בקיא – אינני מרבה לקרוא מדע בדיוני) סיפורים רבים מתמקדים במאבק של היחיד לפרוץ את גבולות הבדידות, של הפרד ומשול, שהטכנולוגיה אפשרה. כאן נדמה לי שאסימוב הבין משהו מיוחד – שהיעילות בהוראה/למידה לא הופכת את התהליך הזה למהנה יותר.
בנוגע לנושא הניהולי – האפשרות להגיב למאמר ספציפי – הדף הזה איננו אלא רשימת קישורים לקבצים ששמורים במאגר, ולכן ה-"התייחסות" אל הקישורים האלה היא גלובאלית. יתכן מצב שבו יוצרים דף עבור כל מאמר, ואז אפשר "לנהל דיון" על כל מאמר בנפרד. אישית, לא ראיתי את זה כנחוץ, או ליתר דיוק, במקרה הזה חששתי שהסרבול של דף נפרד לכל מאמר יבטל את הרווח האפשרי מדיון ממוקד על כל מאמר. אין ספק שמדובר בשיקולים שהם במידה מסויימת שרירותיים.
קודם כל, תודה על ההסבר הטכני ג’יי. כך חשבתי. אולי כשנרצה התייחסות ספציפית למאמר מסוים, כן נפתח דף שנועד רק למאמר האחד. מה דעתך?
בקשר לסיפור של אסימוב — נתתי את זה לקריאה לסטודנטים שלי במכללה (אנגלית שנה ב’) בקורס תקשוב. המסר מתחבר יפה לנושא שנעסוק בו בשיעורים הראשונים (עם אותה כיתה): כיצד התקשוב תורם לרלוונטיות של הלמידה עבור בני נוער. (תכננתי את זה לפני ששמעתי את עוזי ולפני שקראתי את ההודעות של חלק מהכיתה שלנו בנושא זה בקבוצת דיון בהיילרן.) אתה צודק שחלק מהמדע הבדיוני עוסק בנושא הבדידות בעולם העתידי המתבסס על טכנולוגיה, וגם בנושאים חברתיים אחרים; אצל אסימוב — הרבה על האדם מול המכונה (הרובוט) ורעיון זה מופיע גם בסיפור שהבאת לנו.