ארכיון אדיורשת

הקטע הבא לקוח מתוך הבלוג שלי שמנוהל במקום אחר

בבלוג של רונית ראיתי שני דברים שמצאו חן בעיני. ראשית, היא הוסיפה לבלוג יומן, שבו כל פעם שהיא מפרסמת פוסט, התאריך מודגש, וכשעומדים על התאריך, ניתן לראות את שם הפוסט. הדבר גרם לי לחשוב באופן אוטומטי כמעט, על ההיבט הכמותי שהמארגן הגרפי הזה יוצר: בהינף עין ניתן להבחין במספר הפוסטים (כמות חודשית, שבועית וכו') ובפיזורם מבחינת ימות השבוע. מאחר ויש לי כובע נוסף של הערכה, התחלתי לשאול את עצמי שאלות כגון: האם יש קשר בין ימי הכתיבה לבין אירועים בשטח? אם לדוגמא עיקר הכתיבה נעשית בסוף שבוע, האם זה מפני שאז יש מעט יותר זמן פנוי? האם יש ימים מסויימים שבהם תמיד כותבים? אולי אחרי השתלמות או הדרכה בבתי הספר, ורוצים לכתוב כשהדברים עוד טריים בראש? וכל השאלות האלה מתייחסות רק להבטים כמותיים ועדיין לא לתוכן האיכותי של מה כתוב בפוסטים.

מצאתי את עצמי שואלת איך מחליטים מה כדאי לפרסם בבלוג ומה לא. האם כדאי לפרסם כל דבר? האם לפרסם רק דילמות? האם לתאר הצלחות? כשלונות? כשלעצמי, לא תמיד אני כותבת מיד באותו היום ולפעמים אני מרגישה שיש לי צורך שדברים יבשילו. יש ימים שאני מהלכת עם התחלות של פוסטים שעדיין לא נכתבו וחושבת כיצד יהיה הכי נכון לפרסם אותם. התחלתי לתהות גם על טיפוסי המדריכים / המורים שכותבים בלוגים- מה מייחד אותם ממדריכים /מורים אחרים שלא כותבים? בוודאי שאין זה רק הידע הטכנולוגי. אני באמת מאמינה שיש משהו אחר. מהו? אינני יודעת. אולי אתם יכולים לשער.

אני מעתיקה לכאן את הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג שלי, שנמצא כאמור, בגוגל. באחד השיעורים כשנכנסתי לכיתה, נזפתי באחד התלמידים שישב עם אוזניות ועבד במחשב. בקשתי ממנו להוריד את האוזניות ואמרתי שלא נראה לי שככה עובדים בשיעור, אבל אז קראה לי המורה הצידה ואמרה שהיא נתנה רשות לתלמידים לעבוד ולהקשיב למוזיקה בו זמנית, מהסיבה הפשוטה שמבחינתה זה בסדר שהם עובדים במספר ערוצים בו זמנית. אחרי שהתנצלתי בפני התלמיד ובארבע עיניים בפני המורה, עצרתי לחשוב. האמנם זה פסול שתלמידים עובדים בניידים בשיעור ומקשיבים למוזיקה? והלא ילדי עובדים בדיוק ככה בבית: הם מכינים שיעורים, שומעים מוזיקה ב- MP3 ולעיתים הטלוויזיה דלוקה ומתנגנת ברקע. הם הלוא, אלופי פיצולי הקשב והריכוז, אז למה לא בעצם? האמת, לא היתה לי תשובה לתת לעצמי מעבר לרצון בשליטה והרגלים קודמים ישנים, שבהם בשיעור אסור! והתחלתי לחשוב על הגבולות ולנסות להגדיר לעצמי שוב מה מותר ומה אסור כשתלמידים עובדים בלפטופ בצורה עצמאית. אני יודעת שכשלעצמי, איני מסוגלת לפיצול קשב כזה, ובכלל אני מעדיפה לחשוב ללא רעשי רקע מסיחי דעת (אני לא מקשיב למוזיקה כשאני עובדת ואף לא מדליקה טלוויזיה, למרות שעכשו אני מקלידה באותו חדר שבו בני משחק בסוני שלו ועושה המון רעשי רקע...וזה לא ממש מוציא אותי מהריכוז) אבל מי אמר שמה שטוב לי טוב גם לתלמידים? ואני בגילי שייכת כבר לדור הישן, לא לדור החדש, והמולטיטסקינג שלי שונה משלהם... האמת היא שאינני יודעת ואני מאד מתלבטת בסוגיה הזו. מצד אחד נראה לי שאין פסול בכך שתלמידים יעבדו ויקשיבו למוזיקה בתנאי שזה לא מפריע לחבריהם ( האוזניות על האוזניים). מצד שני - בכל זאת לומדים ויש שיעור, וזה לא הפנינג חופשי וצריכים להיות גבולות. מעניין אותי לשמוע מה דעתכם. אתם מזומנים להגיב על הפוסט הזה.

את הבלוג שלי אני כותבת על הפלטפורמה של גוגל, ולכן אני רק מקשרת מכאן לכתובת הבלוג שלי, על מנת שניתן יהיה לצפות בהודעות שבו.