ינו'
26
2010
לקוראים שלום,
ביום שלישי (19.1.10), התקיים דיון בוועדת החינוך של הכנסת בנושא: למידה מתוקשבת בעזרת מחשבים ניידים, את הדיון יזמה קבוצת הורים המתנגדים לתהליך התקשוב במתכונת מחשב אישי לכל ילד.
במהלך הדיון בוועדה הצגתי את תפיסת תפקידי כמנהלת בית- ספר בעידן המידעני,
חשוב היה לי להדגיש שוב ושוב, שכמנהלת אני רואה את המחויבות שלי בהוראה ולמידה ברמה הגבוהה ביותר, בכלים מתקדמים ורלוונטיים ביותר, לכלל התלמידים מבלי להשאיר אף ילד מאחור, לימודית ורגשית.
הורים הבוחרים לא לשלב את ילדיהם בקדמה, זוהי זכותם המלאה ואני מכבדת ואף מאפשרת זאת.
בדיון השתתפו:
• חבר הכנסת: אלכס מילר והוא גם ניהל את הישיבה.
• שבעה הורים מבית ספרי.
• נציגי משרד החינוך: המפקחת נורית בר יוסף ומנהל גף תקשוב רוני דיין.
• נציגי הסתדרות המורים: דורית חגי ונציגת המנהלים בהסתדרות המורים.
• נציגי מועצת תלמידים ארצית.
• נציגי מט"ח: ד"ר דפנה רביב וגיא לוי.
• חוקרת תוכנית מ.ש.י מאוניברסיטת בר אילן: ד"ר אורנית ספקטור לוי.
• ראש המועצה: מר אבישי לוין ומזכירתו דליה.
• מנכ"לית המועצה: אופירה ספיבק.
• מרכזת תוכנית מ.ש.י במועצה: ורדה גיל.
• מ"מ מנהל מחלקת חינוך, נילי קיסוס.
• יו"ר ועד הורים מועצת סביון.
• ארבע מנהלות בתוכנית מ.ש.י.
• יו"ר ועד הורים ארצי.
את הדיון ניהל ופתח,חבר הכנסת אלכס מילר מיד אחריו דיבר אבא לתלמידה שהציג את טיעוניו נגד התוכנית.
בדיון הועלו כמה שאלות מרכזיות בנושאים: תשלומי הורים לרכישת לפטופ, אפליית לומדים שהוריהם מתנגדים להוראה מתוקשבת, חשיבות התוכנית ברמה אישית, ישוביית ולאומית.
בין המשיבים הייתה יו"ר ארגון ההורים הארצי שיצאה נגד התוכנית.
במהלך הדיון הבין ח"כ אלכס מילר את מורכבות הסוגיה ואמר שאין לעצור את הקדמה, אבל חשוב לתת את הדעת על הדרך.
כל יתר הדוברים: המפקחת ד"ר רונית בר יוסף, רוני דיין, דורית חגיי, יו"ר ועד ההורים של סביון, ראש המועצה, מר אבישי לוין, גיא לוי ממט"ח, ד"ר אורנית ספקטור לוי, נציגי מועצת תלמידים ארצית, גלית מנהלת חט"ב ראשונים ואני מנהלת "גנים", הצגנו כל אחת ואחד זווית ראיה שונה ומיטבית של התוכנית.
למי שמכיר אותי, קשה היה לי לשאת את חוסר היושר וההגינות שהושמעו במהלך הדיון, אולם בסיומו ניתן היה לחוש שישנו קונצנזוס רחב במישורים רבים לתוכנית שאנחנו מובילים, יש לציין בגאווה.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל המחזקים, על הכתף ועל התמיכה הרבה, לפני הדיון ולאחריו.
בעיקר אני רוצה להודות לצוות שלי על העבודה המופלאה שהם עושים, מעל ומעבר לנדרש ממורה ממוצע. מה שאפשר לי לעמוד גאה בדברי בכנסת ישראל.
להורים שיש בליבם ספק, או דבר מה חשוב ללבן או לומר, דלתי תמיד פתוחה ואוזני תמיד כרויה לדבריהם, אין בכך שום דבר חדש וצר לי על כך שהורים בחרו לדבר איתי דרך ועדת החינוך של הכנסת.
לא אכחיש שהבחירה בדרך זו גרמה לי לכאב ועצב, שכן מי כמוני יודעת שבכל עניין אישי או לימודי הורים יודעים למצוא אותי ורואים בי אשת שיח ומקצוע, אולם בשיח הפדגוגי המתוקשב התייחסו אלי מנהלת ביה"ס כאל אחרונת האנשים הראויה לכך....
אביבה בלאיש
ינו'
09
2010
אתמול התפרסמה בעיתון הארץ כתבה של פרופ' גבי סלומון, חתן פרס ישראל בחקר החינוך ודמות מובילה בתחום המחשוב בחינוך. בכתבה טוען פרופ' סלומון כי המחשב לא תורם ללמידה.
קישור לכתבה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1141239.html
כמנהלת בי"ס, המוביל מהפכה חינוכית ומלמד בעזרת מחשב נייד לכל תלמיד בתהליכי הוראה מתוקשבים, ניסיוני רב ואני מסכימה עם כל מילה שאומר פרופ' סלומון.
המשרד מדבר על תוכנית חדשה, אם היא תוספת עיוורת של עמדות מחשב, כשמחשב אחד לכל עשרה תלמידים גם אם יתחולל שינויי בדרכי ההוראה הקשר וההשפעה על הישגים לימודים אפסי. גם כתות חכמות מיותר בהחלט המחשב הרגיל והמקרן הפשוט מספיקים בהחלט. ללא שינויי משמעותי בתפקידו המסורתי של המורה אין יתרון לטכנולוגיה ולמחשבים. חייבים להשקיע במורים ולטפח אותם כאנשים חושבים, שיחוללו שינוי משמעותי באיכות ההוראה, בקשר מורה תלמיד ובהתנהלות הכתה. כל זמן שמטרות החינוך, מטרות ביה"ס ומטרות ההוראה הן עדיין שינון חומר לימודי והקאתו במבחן המחשב לא מקדם ואולי מפריע.
הוראה מתוקשבת מקדמת את הלומד כשהלמידה והמחשב אישים, מאפשרים ומנוצלים לחקר, מאפשרים ומנוצלים לעבודת צוות בין תלמידים, לאיסוף מידע, להצלבת מידע, לעיבודו וליישומו, למעשה המטרה היא
עיסוק בידע, זו הפדגוגיה המודרנית אליה צריך לשאוף בניגוד לפדגוגיה הקודמת. השימוש במחשב האישי יבוא רק במקומות בו הוא יכול לתרום לקידום החשיבה, וההבניה של ידע חדש.כאשר מטרות החינוך לא משתנות המחשב חסר ערך.
יחד עם זאת צר לי שבתהליך המתפתח בבית ספרי ביקשתי את עצתו ועזרתו של פרופ' סלומון אך הוא ראה בי מטרידה, אם כך אני שואלת הכיצד נפרוץ אם הוא ואנשי האקדמיה שכמותו לא יתחברו לאיים של הצלחה בשדה וימנפו אותם.
ינו'
01
2010
שמי אביבה בלאיש ואני מנהלת את ביה"ס הניסויי הומניסטי "גנים" בגני תקווה. ביה"ס פועל בחסות גף ניסויים ויוזמות של משרד החינוך זה 7 שנים. ראשיתו של התהליך ברצון לצור בית ספר "אחר" המשמש מודל לחברה ולא מושפע מהחברה עצמה. הבחירה בגישה ההומינסטית היתה טבעית עבורי מאחר ואני מאמינה שהבסיס לקיום כל חברה היא התשתית האנושית ההומניסטית- לראות בכל אדם את היותו ראשית בן אדם ורק אח"כ את תפקידו - כלומד או כאיש חינוך.
לאור ההחלטה הזאת כל ההוויה הבית ספרית השתנתה. בכל פעולה שעשינו, חשבנו כיצד תבוא לידי בטוי התפיסה ההומניסטית עליה מושתת בית הספר. לכן, שונתה תוכנית הלימודים ונכתבה תוכנית לימודים בשם "תפו"ח" - תוכנית פיתוח חינוכית השמה דגש על תכנים חברתיים, שיח פילוסופי, קבוצות עניין, אזרחות פעילה, דמוקרטיזציה של חברת הילדים.
בשנה הרביעית לניסוי הוחלט ברשות להכניס מחשבים ניידים לתלמידים, כך שכל תלמיד בכיתות ה-ו יגיע לביה"ס עם לפטופ, בנוסף לספרי הלימוד והמחברות. כך נוצרה הסיטואציה, שבבית הספר שלי, היה עלי לנהל ניסוי בתוך ניסוי. המחשבים היוו עבורי אתגר נוסף, מאחר והיה עלי להתמודד עם שילוב הטכנולוגיה בתוך תפיסה חינוכית של בי"ס הומניסטי כשהפדגוגיה היא המובילה. מהר מאד כיאה לטכנולוגיה מצאתי את עצמי מתמודדת עם עידן חדש של ניהול ארגון חינוכי בעולם דיגיטאלי.
בבלוג שלי אשתף אתכם בתהליכים, בהרהורים, בספקות, במחשבות ובהצלחות שלי כמנהלת "ארגון חינוכי" בעידן דיגיטאלי.